Question:Pesach is approaching and I still have
a few boxes of noodles left which won’t be
consumed before the start of Pesach, should
I sell them with the Chometz?

Answer: One who would not incur a great
loss should refrain from selling real
Chometz such as noodles.


1) The source of selling Chometz is found in the Tosefta (Pesachim 2:5-6) where a case is
presented where a Jew and a gentile are travelling together on a boat and the Jew has
chometz with him. The Tosefta rules that it is permitted for the Jew to give or sell the
chometz to the gentile as long as the present/sale is permanent. This Tosefta is quoted by
the Ramba”m, the Rosh and the major Poskim. The Beha”g quotes the Tosefta as
warning though that the sale should be real and not a trick. Thus the sale must be real and
any sale of chometz which is a trick is invalid as a sale1.

2) Based on the above Beha”g, Rav Yaakov Kamenetsky zatza”l and yblch”t Rav Belsky
shilit”a feel that while the sale has deep roots in Halacha, one who will not incur a great
loss should refrain from selling real chometz since it is very close to a being a “trick”
(harama). This is so, for all parties are aware that the sale will most likely not be
consummated in the end and therefore just a legal loophole to get around the prohibition
of keeping Chometz over Pesach. Therefore unless a person will incur a great loss, (for
ex. If one owns a large amount of whiskey etc. and throwing it away will cause him a
great loss of money) one should not sell real chometz2.


מקור לדין של מכירת חמץ בא מהתוספתא (במהדורת ליברמאן הוא בהלכה יב-יג) וז"ל "שם ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ
ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה עכ"ל ועוד "רשיי
ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח" עכ"ל וברמב"ם הביא ובלבד
שלא יעשה תנאי על המכירה שימכור לו בחזרה אחר הפסח. וע' בבה"ג שהוסיף ובלבד שלא יערים. ויש שגורסים בהתוספתא (ע'
בהגהות והערות לטור ס"ק א וכן ע' בב"ח שהביא בשם הרשב"א שכן איתא בהדיא בתוספתא) בעצמו גירסא זו שלא יערים. ובאמת
קשה להבין זה שהלא התוספתא בעצמו כתב שיכול לומר "עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר
הפסח" והיינו שמגביה המכיר של הסחורה כדי שלא יוכל לגמור את המכר וליקח ממנו בחזרה. וגם יכול לומר כוונתו להגוי מקודם
שעושה זה כדי שלא יסיים המקח וא"כ קשה להבין למה אין זה קרוי הערמה אחר שהוא מגביה המכר בכוונה כדי לבטל המכר? ועוד
יותר מזה שהרי מקצת ראשונים (הביאו הב"ח בשם תשובת הרשב"א והאגודה) שמותר "למתק" המכירה לגוי- כגון שמוכר בזול
ואומר לו שיחזור ויקנהו לאחר פסח ביוקר והרויח יה' לגוי. ויכול לעשות כן כיון שהמכר הוא מכר גמורה עכשיו. וא"כ האם יש איזה
הערמה גדולה מזו (ע' בערוך השולחן ס"ק יג, טז)? אלא צריך לומר כמו שביאר הב"י דברי הבה"ג שהיינו שלא ימכור בפירוש על תנאי
כמו שכתב הרמב"ם. או כמו שביאר הב"ח דברי הבה"ג שיה' ניכר לגוי שאינו כהערמה כדי לסבב את עצמו מן האיסור אלא צריך
שיה' אצל הגוי כמכירה גמורה ולכן החמיר הב"ח שצריך למסור המפתח להחמץ (אם משייר החמץ אצלו) להגו כדי שיה' נראה בעיניו
כאילו הא מכר לחלוטין.


כן הוא באמת ליעקב (סימן תמח הערה 437 ) וכן הוא בשו"ת שולחן הלוי (פרק יב:א) שיש להחמיר שלא למכור חמץ גמורה מפני
שאעפ"כ יש מקצת הערמה ומי לנו להבחין מתי הוא "הערמה" ומה אינו מקרי הערמה. ועכ"פ לדברים שאינו בגדר חמץ גמורה או
אפ' חמץ גמורה שיש בו הפסד גדול כגון לזרוק יי"ש לאשפה שיש בו חסרון כיס ודאי ע"ז יש לסמוך על המכירה שהוא מוזכר כבר

בתלמוד. ועוד טעם שלא למכור חמץ גמורה הובא בשו"ת שולחן הלוי והוא שמסתבר לומר שעיקר תקנה היתה מעיקרא על מכירה
לאלו שעשו סחורה עם חמץ כגון מוכרי יי"ש ומוכר חמץ שהיה להם כל מסחר שלהם בחמץ ואם הוצרך לזרוק כל חמצם, היה להם
הפסד עצומה אבל ליחידם לא היה התקנה. ובאמת יש מקצת סמך לזה מהתוספתא עצמה שהביא הציור שמי שהולך בספינה עם
הנכרי שמותר למכור לו החמץ שיש לו על הספינה (ע' בערוך השולחן ס"ק כה שלמד שהיה עמו ממש בספינה) ומסתמא מי שהולך
עם חמץ על ספינה היינו למסחר דאי לא היה לו לזורקו לים ולקיים תשביתו כפי הדעות שסובר כן (אי לא שסבר התוספתא שצריך
להיות דוקא בשריפה וצ"ע) אלא ודאי התוספתא מיירי בכה"ג שהוא סוחר ובכה"ג אמר התוספתא שיש לו למכור. אבל ליחידם לא.
וכן נראה מדין מה שכתב הב"ח שהציור שאינו צריך להוציא החמץ מביתו היינו שמוכר יי"ש וז"ל שם "ובמדינה זו שרוב משא ומתן
הוא ביין שרף ואי אפשר להם למכרם לגוי מחוץ לבית בפרט למחזיקים באורנד"א יש להתיר בענין זה שימכור לגוי כל החמץ שבחדר
וגם החדר עצמו ימכור לגוי...עכ"ל משמע להדיא שמיירי בכה"ג. (וע' במחצית השקל ס"ק ד מה שכתב שהיה מנהג פראג) ולכן נראה
שאע"פ שנשתרבב המנהג שימכור כולם חמצם מטעם זה -למעשה יש להחמיר שלא למכור אותן חמץ שהוא חמץ גמור עכ"פ כיון
שהוא כמעט הערמה אם לא שיה' איזה חסרון ממון שאז יש להקל או שאינו חמץ גמור.